Odeon – עשרים וארבע שעות של אוכל טעים
הערה: נכון לדצמבר 2006, אודיאון שינתה משמעותית את מבנה התפריט שלה ותמחורו. בביקור באודיאון תל-אביב התאכזבנו קשות מהשירות ומחוסר הגמישות. רוב הביקורת המובאת כאן אינה עדכנית עוד, לצערנו, אז – לתשומת ליבכם!
~~~~~~~
תמיד כשאנחנו רוצים לאכול ארוחה רצינית ולא מצליחים להחליט איפה, "אודאון" היא אחת מברירות המחדל הנפוצות. "אודאון" היא מסעדה המתמחה בעיקר בבשר, למרות שיש שם גם מבחר נאה של מאכלי ים (שאני, אישית, לא אוכל) וגם מנה עיקרית אחת של פסטה צמחונית (יש מבחר גדול יותר של מנות ראשונות צמחוניות, שכמה מהן נראות כתחליף לא רע למנה עיקרית). גם זה שהמסעדה פתוחה 24 שעות ביממה עוזר – בכל שעה אפשר ללכת ולאכול שם אוכל אמיתי, לא רק אוכל שמתאים ל"תקיעה" של 4 לפנות בוקר.
מכיוון שלא באנו רעבים במיוחד, לא הזמנו ארוחה "מלאה" של שלוש מנות, אלא משהו קטן יותר. אני הזמנתי המבורגר, ושותפיי לשולחן הזמינו אחד המבורגר, והשניה כנפיים. השלישי בדיאטה. :)לגבי ההמבורגרים כדאי לציין שבאודאון יש את מה שהם מכנים "יום חדש – המבורגר חדש", שזה אומר שלכל יום בשבוע יש המבורגר ש"מוצמד" אליו ואפשר להזמין רק ביום הזה. ההמבורגר של יום שלישי היה המבורגר עם חזה אווז, אבל המלצרית לא המליצה עליו, אז הלכתי על ההמבורגר הרגיל.
ראשונות הגיעו הכנפיים. מכיוון שלא אני הזמנתי אותן, התרחקתי מהן בשלב הזה. אחר כך הגיעו ההמבורגרים. ההמבורגר היה מצוין כהרגלו (ואפילו יותר מכך), אבל על הטעם האפיל המנהג המגונה של המסעדה להגיש מיונז במין צלוחית קטנה, שעוברת משולחן לשולחן. המיונז הגיע חמים, ומעט חמוץ. ביקשתי לקבל אחר וקיבלתי מיונז שהיה חמים, ולא חמוץ. מיונז שהוא לא קר זה די מגעיל, ובנוסף לזה, הידיעה שכל הלקוחות שהיו פה לפני דחפו את הסכין, המזלג, או הלשון שלהם לכלי הזה לא תורמת להנאתי. היו גם מקרים שבהם מצאתי "חייזרים" במיונז, שאני מאוד מקווה שנבעו מטעות במטבח. חבל שהמסעדה לא מאמצת לעצמה את שיטת השקיות הנהוגה במקומות רבים, שבהם נותנים כמה שקיות מיונז ארוזות של "היינץ" או משהו דומה, ומונעים בעיות סניטריות שכאלו.
אחרי שסיימתי עם ההמבורגר, הפניתי מבט לצלחת של זו שלימיני, בה עדיין היו כמה כנפיים שהמתינו לה. מכיוון שאני כזה אדם נחמד, הצעתי את "עזרתי", וקיבלתי כנף אחת. הכנפיים של אודאון מוגשות ברוטב מתקתק ומעט חריף שמיוחד להם, ולמרות שאני לא אוהב את כל ההתעסקות הזו בשביל כ"כ מעט בשר, אני חורג ממנהגי בשביל הכנפיים שלהם מדי פעם.
עוד דבר ראוי לציון היא תוספת הבטטה ותרד. אין מה להגיד חוץ מזה שהיא מצוינת. שינוי מרענן מהצ'יפס או הפירה שכדאי לקחת בכל מקום אחר, ועלי התרד מתאימים לבטטה במידה מפתיעה. כדאי מאוד לנסות. הולך טוב עם כל מנה.
אודאון – רח' הארבעה 10, תל-אביב.
עיצוב: מודרני-אפלולי-רומנטי.
תפריט: אמריקאי, בשרי בעיקרו, מגוון למדי.
אוכל: כמעט הכל טעים. טעם מיוחד, לא סתמי.
מחיר: ההמבורגרים יקרים בכ-15% לעומת מקומות כמו אגאדיר, אבל הסטייקים, למשל, הם במחיר סביר לעומת מסעדות דומות. בסה"כ לא זול, אבל בטח שלא יקר.
שירות: נעים, אדיב, ומהיר בד"כ, חוץ ממתי שביקשנו לקבל כמה מפיות נייר. גם חבל על הקטע עם המיונז.
חניה: חניון בתשלום צמוד למסעדה, בלילה אפשר למצוא באזור חניות פנויות אם מוכנים ללכת קצת.
שירותים: נקיים ומרווחים.
12 אוקטובר, 2006 בשעה 11:22
אודאון היא אכן "ברירת המחדל" שלנו וזו מחמאה גדולה מאוד למקום כי ברירת מחדל היא מקום שבו אנו יודעים שכולם יהיו מרוצים.
לדעתי, באודאון תמצאו את ההמבורגרים הטובים ביותר בתל אביב ולצד קוביות הבטטה נקבל מנה שלעולם לא תאכזב.
קורה לפעמים, וזה די מעצבן, שנגמר להם מלאי הבטטות ואז הם מציעים קוביות דלעת במקומם. אין להשוות בין שתי התוספות. תוספת הדלעת היא לא תוספת ראויה וכדאי להזמין תוספת אחרת במקרה זה.
אחת מהסיבות לחיבתנו הרבה למקום היא השירות. למרות שהמלצרים לא חפים מטעויות, הם תמיד יתקנו ויפצו ללא כל ויכוח או אי נעימות. הלוואי ששאר המסעדות בתל אביב יקחו דוגמא מרמת השירות באודאון.
אני לא נוהג לבקר בסניף בהרצליה פיתוח לעיתים קרובות אבל יש לציין שהעיצוב בו מאוד מיוחד ויפהפה.
"המבורגר הנרי פורד" של יום שבת עשוי מבשר פילה ומוגש ברוב יין אדום עם ציר בקר. פשוט מדהים!
הקינוחים במקום לא מיוחדים ולא הייתי ממליץ עליהם.
12 אוקטובר, 2006 בשעה 15:24
נכון! שכחתי להזכיר את קוביות הדלעת. עדיף היה שפשוט היו אומרים שאין את הבטטה, מאשר להציע את התחליף המביך הזה. זה דומה למצב שנגמרו ההמבורגרים אז יזמינו ממקדונלד'ס. זה בערך ההפרש באיכות.
15 אוקטובר, 2006 בשעה 22:42
סחה על האתר. :)
אכלתי ב"מוזס" לפני שבועיים והתרשמתי שאולי זה לא מקום ברירת-מחדלי כזה, אבל ההמבורגרים שלהם פשוט מטריפים את השכל. הארט-בורגר שלהם עשה לי 17 אורגזמות ויש לי מזל שאני יודע להסתיר אותן (אני מאיים עליהן עם רובה).
אבל בכלליות כמסעדה שאמורה להתאים להרבה אנשים – אודאון בהחלט בעמדה מוצלחת מאוד גם אצלי.
16 אוקטובר, 2006 בשעה 19:45
אני לא הייתי מתייחס להמלצת אחד המגיבים לוותר על הקינוחים,
הכותב אינו מעכל חלב.
לדעתי הקינוחים (רוב אלו שטעמתי) טעימים מאוד.
הם עשויים במקום ושומרים על רמה גבוהה.
כדאי לנסות את הקדאיף פסיפלורה, מנה מיוחד וטעימה (במיוחד לאוהבי החמוץ),
למרות שהייתה יכולה להיות קצת יותר גדולה.
17 אוקטובר, 2006 בשעה 9:15
יש לציין שהמקום מודע היטב לעובדה שהנרי פורד היה אנטישמי ידוע, חברו האישי של היטלר, העביד יהודים בכפיה במפעלים האירופאיים שלו ואף כתב ספרות אנטישמית בעצמו. אולי נחמד לתת בו ביס מידי פעם, אבל יהיה קשה לי להגיד שיש לאודיאון טעם טוב עד שהם יחליפו את שם המנה. וסליחה על האנאליות היידישאית שלי.