טעם – ביקורת קצת אחרת

למרבה האירוניה, עבור רובנו, מקום שמתכנה "סטקייה" הוא המקום האחרון שנאכל בו סטייק, כמו שאיתמר אומר. המונח הזה נתפס חזק ע"י מה שהאקסית שלי כינתה "סטקיות של תחנת דלק", בסלידה רבה – מסעדות עם קהל שבוי של אנשים שנוסעים בדרכים, שלא צריכות לדאוג לעניינים כמו טעם ואיכות שירות.

סטקיית הכפר היא לא אחד מהמקומות האלו.

סטקיית הכפר היא מוסד וותיק בכפר-סבא (אל תשאלו אותי כמה וותיק – לפחות 20 שנה, בטח יותר), מסעדה שאני מכיר מאז שהייתי קטן. כיאה למסעדה מזרחית, אפשר למצוא בה שיפודים, סטייקים, חומוס, סלטים (אמיתיים – לא 97% חסה) וכו', אבל שלא כמו במסעדות מזרחיות ממוצעות באיזשהו חור, האוכל מצוין ברובו (הייתי שם מעל מאה פעמים, נרשמו מעט מאוד אכזבות), גם דברים שקל להרוס, כמו סטייקים או חומוס.

הבעיה היחידה היא המחיר – עוד אלמנט שמבדיל את סטקיית הכפר מ"סטקייה". המחיר שם כיום, לארוחה מלאה, הוא כ-100 ש"ח לסועד, תלוי כמובן במנה העיקרית, בתוספות וכו'. המחיר הזה הוא כמעט פי 2 ממה שהיינו מצפים ממסעדה מזרחית, אפילו אחת טובה מאוד. מצד שני, לא תצאו משם רעבים.

מומלץ לנסות: שישליק כבש, מג'דרה, חומוס עם צנובר(ים), ולקינוח, קרם בוואריה. צריך גם לציין שאת הפיתות הם אופים במקום, כך שהן תמיד טריות ורכות.

סטקיית הכפר – וייצמן 6, כפר-סבא

עיצוב: פשוט ונחמד.

תפריט: מסעדה מזרחית. לא תמצאו שם פסטה, ולא תמצאו שם סלט עלי בייבי, או טוסט. כן תמצאו בשרים על האש, ממולאים, בתנור, מרקים, דגים, וסלטים מעולים.

אוכל: טעים. לא שמנוני כמו בהרבה מסעדות מזרחיות.

מחיר: נקודה כואבת, כמו שהזכרתי למעלה.

שירות: מצוין, במיטב המסורת של מסעדות מזרחיות. מהיר ואדיב.

חניה: ליד המסעדה או בהמשך הרחוב. אין ממש בעיה.