טעם – ביקורת קצת אחרת

ביקורת מסעדות, בתי קפה, פאבים, בארים, וכו'. ביקורת בגובה העיניים.

נונה – סטריאוטיפ בית הקפה של 2006 (וזה טוב)

מאת לירון נוימן, אוקטובר 9, 2006, תחת הנושאים ביקורות

כבר מזמן שבתי קפה לא מגישים רק קפה. למעשה, בתור אחד שלא שותה קפה, אם אני מגיע לאחד כזה, אני מתאכזב קשות. "נונה" שברחוב אבן-גבירול הוא לא יוצא דופן – נוסף על משקאות חמים מגוונים, הוא מגיש גם מאפים, עוגות, שייקים, ואפילו אוכל "אמיתי".

הגעתי לנונה עם כמה ידידות מהאוניברסיטה. המקום נבחר הודות לנגישותו, בתחבורה ציבורית וגם ברכב פרטי, וגם כי הוא מתאים גם למי שרוצה רק לשתות, גם למי שרוצה נשנוש קטן, וגם למי שמגיע רעב. אני הגעתי רעב.

אחרי עיון באזור האוכל של התפריט (שהכיל סלטים שנראו משביעים, סנדביצ'ים, ועוד סוגי אוכל, כמו טוסטים ולזניה), החלטתי ללכת על סנדביץ' רוסטביף, עם מעט חרדל (כי אני אשכנזי מאוד). בחרתי שלא להזמין תוספת, כי לא הייתי מאוד רעב. הסנדביץ' הגיע לבד על הצלחת, מה שאמנם לא היה מפתיע, אבל עדיין קצת מוזר (אפילו בלי כמה פרוסות מלפפון או עגבניה? אפילו בשביל האסתטיקה הייתי מוסיף משהו…). למרות שהוא נראה מיותם, הוא היה טעים ומשביע. טעמתי מה"פטנט אגס כחול" של מי שישבה מולי, וזה היה נחמד, אם הייתי אוהב גבינת רוקפור. הסלט האישי שהגיע עם הלזניה שהזמינה אחרת מהחבורה היה, כמובן, 90% חסה ו-3 עגבניות שרי חצויות. חבל שזו ההגדרה לסלט בכל מקום. עלים זה אוכל של ארנבים (אפילו שאני זה שאכלתי את זה בסוף, אחרי שהיא לא רצתה).
מה שבאמת היה ראוי לציון הוא שייק האבטיח. אם עוד לא טעמתם אותו (ואתם אוהבים אבטיח), רוצו לשם מהר לפני שנגמר הקיץ, כי זה פשוט לשתות אבטיח בקשית. מרקם מצוין, טעם מצוין. גם זו שהזמינה את השייק הזה בעצתי התלהבה ממנו.

הנקודה השחורה היחידה היתה החשבון: כנראה עקב תקלה טכנית, או בלבול, חיכינו הרבה זמן עד שיפרטו לנו שטר של 100, ואחרי זה עוד הרבה זמן עד שקיבלנו בחזרה את העודף ואת ספחי האשראי לחתום עליהם. זה בא בתזמון גרוע במיוחד כשאחת מהחבורה מיהרה הביתה, לארוז לקראת נסיעה לחו"ל.

נונה (Nona) – אבן גבירול 44 (מול רח' נצח ישראל), תל-אביב
עיצוב: מקושקש-מודרני, חביב ונעים. לפעמים קצת מוזר לשבת בתוך חלון ראווה.

תפריט: מגוון במידה המתאימה לבית קפה קטן. לא הרגשתי שחסר משהו שחיפשתי.

אוכל: פשוט (אבל לא פשוט מדי), טעים, משביע.

שירות: נעים, מהיר (חוץ מהחשבון, אבל זה כנראה חד פעמי).

חניה: חניון השופטים קרוב (ביום), או לנסות את מזלכם באזור אבן-גבירול (בלילה).

שירותים: סבבה, רק מה הקטע עם זה ששירותי הגברים נעולים ושולחים אותנו לתא של הנשים?

2 תגובות לפוסט 'נונה – סטריאוטיפ בית הקפה של 2006 (וזה טוב)'

לקרוא את התגובות ב-RSS

  1. מאת איתמר לזרסון

    9 אוקטובר, 2006 בשעה 11:54

    נונה הוא אכן סטריאוטיפ בית הקפה של 2006 וזה לדעתי, לאו דווקא טוב. אנחנו מוצפים בסניפי "ארומה" ו"קופי בין" בכל פינת רחוב וכבר שבעתי מהתפריט הסטנדרטי.
    ב"נונה" אין שום ייחוד, ולאור העובדה שרחוב אבן גבירול מוצף בבתי קפה מיוחדים ומעניינים הרבה יותר אני לא רואה כל סיבה ללכת אליו. התפריט רגיל, האוכל בינוני והמחירים יקרים. היתרון היחידי של המקום הוא שהוא פתוח 24 שעות ביממה.

  2. מאת לירון נוימן

    9 אוקטובר, 2006 בשעה 15:40

    אני לא חושב. המחירים סבירים ביותר (יותר יקר מארומה, כמובן, אבל לא יותר מבתי קפה "עצמאיים" אחרים, ובטח פחות ממקומות פלצניים), האוכל מגוון הרבה יותר מב"ארומה" (ואין טעם אפילו להשוות ל"קופי בין" שמציע רק סנדביצ'ים מוזרים), ולדעתי גם טעים יותר. שלא לדבר על היצע המשקאות, שלוקח את ארומה בהליכה (בארומה יש קפה, מוקה ושוקו. ממש וואו…) ולדעתי גם את קופי בין (שאני לא חושב שיש להם שייק פירות בכלל. בנונה יש את כל סוגי הפירות המקובלים).

    אתה סתם שונא אותם ללא הסבר. :) מוזר שהשווית את נונה העצמאי לקופי בין וארומה שהם רשתות "שטאנציות", כשבכלל היה ראוי יותר להשוות אותו למקומות כמו לחם ארז או מצדה, שהם לא ממש רשתות (לא במידה שארומה או קופי בין הן רשתות).