טעם – ביקורת קצת אחרת

עדכון: המסעדה נסגרה לאחרונה (תחילת 2008), הביקורת נשארת כאן כי זה האינטרנט, והאינטרנט לא שוכח!

אפתח בהתנצלות – לא, לא על זה שלא כתבנו כאן חודש וחצי – אלא על כך שאני עומד להתמקד בעיקר באספקט אחד של איסט 38, או ליתר דיוק, מנה אחת: ה-Spare Ribs. אך לפני כן, מעט רקע.

במקום בו היה עד לפני כמה חודשים סניף אבן גבירול של "אוואנגרד" נפתחה (או שמא, מותגה-מחדש) מסעדת East 38, המציגה גרסה מקוצצת של התפריט המגוון של אוואנגרד, וקצת גרפיטי על הקיר בחוץ. חוץ מזה, לא תרגישו בהבדל.

אחרי הפתיחה המחודשת, החלטנו לבדוק מה נשתנה, ונכנסנו. מכיוון שהרגשתי הרפתקני, הזמנתי את הספייר ריבס. לרוב, אני לא אוהב צלעות – זה מלכלך מדי, צריך קונטיינר של מפיות לחות, למי יש כוח? אבל, כאמור, הרפתקני וכו'.

כשהגיעו הצלעות (המלוות בפירה וסלט מכובד יחסית לתוספת), נדהמתי – הן היו טעימות מאוד, עם רוטב מתקתק שנע בין טריאקי לברביקיו, ובעיקר רכות להפליא, כמו שמעולם לא ראיתי בצלעות. גם לא היה צורך לדחוף ידיים – הבשר נפרד מהעצם בקלות גם עם סכין ומזלג, וניקיתי את העצמות בלי להצטרך לנקות את הידיים. כמובן שמיד דיווחתי לכל חבריי שוחרי הבשר על התגלית.

אחרי כשבוע, הגעתי לשם שוב, והפעם עם חבורה אחרת, שבאה במיוחד לטעום את הצלעות שאני, ואלו שטעמו מהמנה שלי, שִיבַּחְנוּ. הזמנו 2 מנות צלעות, ואם חוה אימנו נוצרה מהצלע, הרי שמהצלעות שקיבלנו היה אפשר לכל היותר ליצור את האחות המכוערת והטיפשה שלה: הבשר היה קשה כמו מסטיק, הרוטב היה עייף, ובמנה שלי הורגשה טמפרטורה של מקרר באזורים מסוימים. בתמימותי קיוויתי כל פעם שהביס הבא יהיה יותר טוב, ולא החזרתי את המנה. הדרנו רגלינו מהמקום למשך כמה שבועות. אנחנו לא אוהבים מקומות שמשנים את עורם ומזונם באופן מפתיע.

היום החלטתי שהגיע הזמן לתת את הצ'אנס השני (וכנראה האחרון), והגענו למסעדה מלאי רוח קרב (ורעבים). הזמנתי שוב צלעות, למען המחקר המדעי, אבל לא לפני שהודעתי למלצרית שבעקבות אירועי העבר, אם זה לא מוצא חן בעיני – אני מחזיר את המנה.

כשהצלעות הגיעו, מלוות כרגיל בסלט (שהעגבניות בו היו קצת עייפות) ובפירה תפו"א-בטטה (שהיה מצוין), שמחתי לגלות שהמרקם הרך ומעורר התאבון של הצלעות מהפעם הראשונה חזר, מה שאומר שיש עתיד למנה הזו.

חובבי הבשר (הלבן, ובכלל) – אני ממליץ! אבל אל תתביישו להחזיר את המנה אם היא לא טובה. בשביל זה אתם משלמים להם.

מנות אחרות ראויות לציון: הבצל המטוגן, שבא בקטן או בגדול, אבל גם הגרסה הקטנה שלו מצליח להכניע שולחן של שישה אנשים (אחת מאיתנו לקחה את מה שנשאר – חצי מהמנה בערך – הביתה. אנחנו מניחים שהגדולה יכולה להטביע משפחה ממוצעת), ה-Deep Sleep שהוא לא חריף כמו שהם מזהירים, ומזכיר לטובה רוטב בולונז (לטעמי לפחות), וקוריוז מעניין: הקינוחים מגיעים גם בגרסאות לייט. זה נשמע יפה, אבל מעניין כמה קלוריות זה באמת חוסך…

East 38 – אבן גבירול 38, תל-אביב.

עיצוב: "דיינר אמריקאי", כהגדרתם. עלול להיות טיפה צפוף. תאי ישיבה מושלמים לזוגות. אפשר לומר גם רומנטי, אם אתם בקטע של אוכל.

תפריט: לא מגוון כמו שהיה ב"אוואנגרד" אבל לא רע. יש סלטים יפים, כמה וכמה מנות בשריות רציניות, סנדוויצ'ים, מנות ראשונות, פסטות וכו', וכמובן קינוחים.

אוכל: לא רע, אבל לא גאוני, חוץ ממתי שהצלעות טובות.

מחיר: דומה למחירים במסעדות דומות באזור.

שירות: חיכינו קצת יותר מדי לכמה דברים, אבל בסך הכל היה טוב, גם כשביקשנו לעבור לשולחן גדול יותר ברגע האחרון.

חניה: כמעט צמוד לחניון השופטים, או לנסות את מזלכם ברחובות באזור.

שירותים: קצת אפלוליים אבל נקיים ומרווחים. אם יש תור (נדיר), אפשר לעמוד על המרפסת שמחוץ לשירותים ולצפות במסך הענק שמציג משחקים או ספורט אקסטרים.