ג'יראף – האסיאתית הנבחרת
לאחרונה שוטטתי לי באזור התחנה המרכזית ונדהמתי מכמות העובדים הזרים האסיאתים השוכנים בה. חשבתי לעצמי, כיצד קרה שאסיאתים רבים כל כך מצאו את דרכם לתל אביב.
ובכן, לאחר מחשבה קצרה' הגעתי למסקנה מעניינת. אם נתבונן ברחוב אבן גבירול כמדגם מייצג' נוכל לקבל אינדיקציה לא רעה למידת הפופולאריות של המטבח האסיאתי בתל אביב.
למון גראס הידועה לשמצה, שכנה בלונדון מיניסטור מאז ומעולם, לצידה' צמחה לאחרונה "מינה טומאי" האיכותית יותר. בהמשך הרחוב תוכלו למצוא את Go noodles ואת Wok the wok. זאת כמובן, מבלי להזכיר את אינספור הסושיות שקמו להן בכל פינה של הרחוב. ככל הנראה השמטתי כמה וכמה מסעדות אסיאתיות נוספות, שכן הן צצות להן בקצב רב מכדי שאוכל להתעדכן.
מכאן, אין זה פלא שצומחת לה תת-עיר אסיאתית בתל אביב. אם החיבה לאוכל אסיאתי תימשך ותגדל בקצב זה, ה"איום הדמוגראפי" עלול לקבל פנים חדשות ומפחידות.
מעל כל המסעדות האסיאתית צועדת ג'יראף בבטחה.
כבר הזכרנו בפוסטים קודמים את קיומן של "מסעדות ברירת מחדל" בהקשר של "אודיאון". ג'יראף היא אחת מאותן מסעדות שלעולם לא יאכזבו.
התפריט של ג'יראף מורכב ממספר לא רב של מנות, כל אחת מקבלת שם תואר משלה. לרוב, שם התואר מציין את הלאום שאליו היא מיוחסת.
המנות העיקריות הן נדיבות ביותר ועשירות בטעמים. מחירן זול יחסית לכמות המוגשת.
אחד מהיתרונות של המקום היא האפשרות "לשחק" עם המנות. למשל, את הפתאי פירות ים ניתן להזמין עם עוף או עם טופו, את המנה הקיסרית ניתן להזמין בתוספת פטריות וללא בצל. אפילו את ה"מנה החריפה" כבר יצא למישהו מאתנו להזמין "בלי חריף". התפריט הוא רק הבסיס. אפשר ואף מומלץ לשחק אתו.
המנות המומלצות שלי (ואני מניח שתגובות עם מנות מומלצות אחרות יציפו את הפוסט בקרוב):
המנה הקיסרית בתוספת פטריות – מנה עצומה בגודלה, שמכילה 4 סוגי בשר שונים.
פתאי עוף – זו אמנם מנה סטנדרטית למסעדה אסיאתית, אבל ג'יראף עושה אותה מצוין.
עוף בלימון – חזה עוף בציפוי פריך עם רוטב חמוץ מתוק מעולה בתוספת אורז.
השירות הוא בדרך כלל טוב מאוד, למעט כמה מקרים בהם המסעדה עמוסה, ואז זמן התגובה עולה עד מאוד. כמו כן, כאשר נתקלים במלצר חדש בתפקיד הוא עלול שלא להכיר את גמישות התפריט, ואז כדאי להתעקש.
אם מזג האוויר מאפשר, מומלץ לשבת מחוץ למסעדה ולא בפנים כי מעט צפוף ורועש שם.
”ג'יראף” – אבן גבירול 49, תל-אביב.
עיצוב: אוריינטלי, פשוט.
תפריט: מגוון, מעניין וגמיש – אפשר לשחק עם המנות.
אוכל: לעולם לא יאכזב.
מחיר: זול יחסית לאיכות ולכמות המוגשת. המסעדה אינה יקרה מהמתחרות הרבות באזור ועולה עליהן באיכות.
שירות: סביר. רמתו יורדת כאשר העומס במסעדה עולה.
חניה: בשעות הערב אפשר למצוא על אבן גבירול. אחרת, חניונים.
שירותים: סבירים.
20 אוקטובר, 2006 בשעה 15:27
כשהיינו שם, אני הזמנתי את המנה החריפה בלי החריף, ובהתחלה קיבלתי אותה כן חריפה, ואז הייתי צריך לחכות שיחליפו לי אותה, מה שאכזב אותי קצת. לזכותם ייאמר שזה מאוד נדיר, ובדרך כלל האוכל מגיע כמו שצריך.
יש תפריט נוסף של "מנות חדשות" שעד עכשיו לא ניסיתי, אבל המלצרית הזכירה שאותן, בניגוד למנות הוותיקות, לא ניתן להזמין עם שינויים (כמו טופו במקום בשר לצמחונים, למשל). אולי זו היתה סתם הערת-אגב, אבל אם זה יהיה כך, זה באמת מצער, כי אחד הדברים המעצבנים ביותר זה מקום שלא מגלה גמישות. אולי מעולם לא ניהלתי מסעדה, אבל אני לא רואה את הקושי שבלזרוק כמה גושי טופו לווק במקום גושי הבקר, אלא אם התערובות מוכנות מראש, שאז זה גרוע מסיבה אחרת לגמרי…
20 אוקטובר, 2006 בשעה 21:02
זאת הסיבה שאני כל-כך אוהבת את "משוגעת". הם תמיד גמישים שם (למעשה, זה חלק מהקטע של המקום).
24 אוגוסט, 2008 בשעה 13:26
הערה בקשר לגמישות במנות: אני באופן כללי נגד מנהג זה. תאר את עצמך בתור טבח במסעדה, אתה צריך להוציא כמה וכמה מנות ולכל סועד יש את הקריזות שלו: עם מלח, בלי מלח, חריף, לא חריף, עם בוטנים, בלי טופו, וכן הלאה. לא רק שזה מעיק על הטבח (בכל זאת, יש בני אדם מאחורי הסירים, לא רובוטים), אלא שזה גם מאט את הכנת המנה ואף יכול לגרוע מאיכותה. יש לציין שבשאר העולם, גמישות במנות היא דבר נדיר. זה קיים בעיקר אצלנו, לסועדים הקריזיונרים שלנו. אם למסעדה עצמה אין בעיה לשחק במנות, אז ניחא. אבל בכללי, זה מאוד מציק.
נ.ב: יש לך בלוג מאוד נחמד.